פרק 10כישורי הקשבה טובים שאלו אותי פעם אם יש רשימה של כמה טכניקות מהירות שאפשר להשתמש בהן כדי לעזור לאנשים לתקשר עם קורבנות בעתות משבר או מתיחות. ישנן טכניקות כאלה, אבל הן לא יעזרו ממש אם לא נשנה את אופן ההתייחסות הרגיל שלנו לאנשים. יש אנשים בעלי כישרון טבעי להקשיב ולייעץ, ולאנשים מסוג זה פונים בעתות משבר (כולנו מכירים אנשים כאלה). אחרים צריכים ללמוד עם השנים את הכישורים הללו. מקצת מהטכניקות אפשר אולי ללמוד, אבל רגישות אי-אפשר ללמד. הרכיבים החיוניים בייעוץ הם כנות, חום והיכולת להקשיב באמת. כל אחד מאתנו הוא אדם בפני עצמו, ולכל אחד גישה שונה מעט לכל סיטואציה, אבל היסודות דומים. יש מי שמאמין שייעוץ הוא אמנות; אך אפילו באמנות צריך ללמוד ולהבין את המתודולוגיה כדי לשפר כישורים. כבר ראיתי אנשים - ואפילו אנשי מקצוע - שמכירים את כל המילים הנכונות, אבל הם אינם מסוגלים לומר אותן מבלי לחוש מעושים ולהיראות מעושים. יעילותה של "הקשבה" מסוג זה מוגבלת, בלשון המעטה. מצד שני, יש אנשים כנים, שאפשר לראות על פניהם את האכפתיות האמיתית שלהם. אנשים כאלה מסוגלים לשבת ליד אדם מוכה כאב ולזכות באמונו בתוך זמן קצר. הרבה מהייעוץ המודרני, במיוחד במצבי חירום, מבוסס על הגישה הלא-מכוונת בפסיכולוגיה, שהתפרסמה על ידי קרל רוג'רס, אבי הפסיכולוגיה הרוג'ריאנית. כל מי שעבר הכשרה לעבודה בקווי סיוע טלפוני מכיר את העקרונות הבסיסיים. המפתח הוא לבסס קשר הדדי ולא-שיפוטי. בתוך זמן קצר הקשר חייב להציע אמון וביטחון שיאפשרו זרימה חופשית של רגשות בין הניצול לבין איש התמיכה. צריך למזג בעדינות בין הקשבה להנחיה. אולי הבחנתם שאני משתמש במילה "הנחיה" ולא במילה "עצה". ההבדל הוא בדגש וביוזם. אם אתה מגיב לשאלה של ניצול למי לפנות לעזרה נוספת, אתה מציע הנחיה. אם אתה אומר לו שמוטב לפעול בדרך מסוימת, אתה משיא עצה. אין פירושו של דבר שאין מקום לעצות. לדוגמה, אם אתה חש שמישהו זקוק לעזרה מקצועית, אפשר לרמוז בעדינות שהידע שלך מוגבל ושמוטב שייצור קשר עם שירותי התמיכה המקומיים, המרכז לבריאות הנפש וכדומה (תן לו שמות של המקומות המתאימים). אולי אפילו מוטב שתיצור את הקשר בעצמך. לעתים כבר קיימים יחסי אמון, במקרים שבהם חבר יושב "שבעה" או שחברים שלנו איבדו אדם קרוב. אבל מה עם ביקור קצר ב"שבעה", או גרוע מכך, בזירת אירוע מרובה-נפגעים? גם הגשת סיוע רגשי קצר בזירת האירוע עשויה להיות בעלת חשיבות רבה להתאוששות הפסיכולוגית של הקרבן. ליאור, עובדת סוציאלית בעיריית ירושלים, אמרה לי, "כל מה שיש לך זה כמה דקות. לפעמים אני בוכה בתוך תוכי, כי אני יודעת שהייתי צריכה להקדיש יותר זמן לכל אחד, אבל הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות הוא להקשיב ולוודא שאני יודעת איך ליצור אתם קשר למחרת, כדי שנוכל לבסס מערכות תמיכה מובנות יותר באמצעות הלשכה. ככל שאני מגיעה אליהם מהר יותר כדי לדבר על מה שקרה, מצבם יהיה טוב יותר". לאנשים בזירת האירוע עשוי להיות תפקיד רב-ערך בעזרה למי שסובל ממצוקה קשה. אולם כולנו חוששים ממעורבות:
למידת כלים בסיסיים תוכל לעזור לנו להתגבר על חרדות אלוצור קשר עיןזה הדבר הראשון שצריך לעשות בכל מפגש. קשר העין פותח את הדלת שדרכה כולנו מתקשרים. אם מדברים עם ילד, צריך לרדת לרמה שלו, פשוטו כמשמעו. אם מסתכלים עליו מלמעלה, משדרים לו, "אני הסמכות, אני מבוגר", ולא משנה באילו מילים משתמשים. הצג את עצמך והתחל ליצור קשרהקשב, צור קשר עין, הנד בראשך כדי להראות לבן שיחך שאתה מייחד לו את מלוא תשומת הלב. התעלם מכל מה שמתרחש מסביב. בן שיחך צריך להרגיש שהוא הדבר הכי חשוב בעולם כרגע. מישהו שאני מכיר עושה טקס גדול מכיבוי הטלפון הנייד שלו לפני שהוא מתחיל בשיחה. נסח מחדש והצע שיקוףדוד דיבר עם ליאור (העובדת הסוציאלית) ותיאר לה מה ראה: "זה היה משהו מתוך 'הצעקה' (סרט אימה)". "אני מתארת לי שזה נראה לא-מציאותי ומפחיד", היא השיבה. "לא", תיקן אותה בלהט, "זה לא נראה מפחיד, אבל כן נראה לא-מציאותי, כן, כאילו שהסתכלתי על זה מבחוץ…" בניסוח מחדש ובשיקוף יש הישג כפול. הוא מבהיר מה שהאדם באמת מתכוון, וחשוב מכך, הוא מבטא את ההתעניינות והאמפתיה שלך. לעתים יפגין מי שעבר חוויה כזאת סימנים לא-מילוליים שאפשר לקלוט, כגון אגרופים קמוצים, ידיים מהודקות בחזקה לגוף וכדומה. אבל מכיוון שאתה עשוי לטעות, אפשר לומר "אתה נראה כעוס (לחוץ/ מפוחד). נכון?" כך אינך קובע קביעה אלא מבקש הבהרה. אם אתה צודק, בן שיחך עשוי להיפתח ולבחון בכנות את רגשותיו. אם לא, לפחות הראית שוב דאגה ותשומת לב. אל תחשוש משתיקהכולנו חוששים משתיקה. כפי שנדון בהמשך בפרק על ה"שבעה", ישנם כלים שאפשר להשתמש בהם אם השתיקה נעשית מעיקה ואיש אינו יודע מה לומר. אך אף על פי שהדבר יישמע מוזר, בכל תקשורת יש מקום לשתיקה. השאר את המטען שלך בביתטכניקות אלו אמנם יעילות, אך כמו כן עלינו לתת את הדעת לתגובות האישיות שלנו למצבים מסוימים. עלינו להיות מודעים לעצמנו ולמטען האישי שלנו ולא לתת ל"עצמנו" להיות מעורב ביחסים הללו - גם אם הם נמשכים דקות ספורות בלבד. רוז הופרדה מהוריה בהיותה ילדה בתקופת השואה. בשיחה עם אם צעירה שאמרה שהיא חרדה לאפשר לבתה ללכת לשחק בפארק השכונתי הייתה התגובה הראשונית של רוז הסכמה עמה, "אל תתני לבת שלך לצאת לך משדה הראייה". אחר כך הבינה רוז שהפחדים שלה עצמה באו לידי ביטוי ושהיא לא עסקה בנושא האמיִתי של סכנה מוחשית לילדים. אפשר להתאים את הכלים להקשבה טובה כמעט לכל מה שאנו עושים. הם יכולים לבוא לידי ביטוי בעבודה, אם אחד העמיתים מספר על בעיה עם הבוס, או בבית, אם הילד פונה אלינו בבעיה אישית. כמובן, ההקשבה הטובה אינה מוגבלת לאסונות בלבד; אבל במצבי משבר הכישורים האלה נחוצים במיוחד. קבל את המציאות שלומהותה של הקשבה טובה היא לראות במה שאומרים לנו את האמת האישית של בן השיח, גם אם היא סותרת את תפיסת המציאות שלנו. ברגע שאנו מוכנסים לעולם התחושות שלו, עלינו לקבל אותו כמות שהוא. אם נגיד לו, "זה לא כל כך נורא" או "יכול להיות גרוע יותר", אין בכך כדי לעזור, בלשון המעטה. קרן נפצעה קל בפיגוע טרור. למרות זאת ירד לה דם רב מהפצע בראש. היא החלה למלמל, "אני אמות, אני אמות…". התגובה הראשונית הייתה להבטיח לה שהיא לא תמות. אבל זאת לא הייתה התמודדות עם הבעיה האמיתית שלה - הפחד שלה מפני המוות. מי שמבין זאת יאמר, "קרן (הדבר הראשון שיש לעשות הוא לשאול לשם האדם שפונים אליו), את פוחדת שתמותי?" אם היא עונה בחיוב, הוא יכול להבטיח לה שיש לה רק פצע בראש ושאבדן דם רב נפוץ מאוד במקרים כאלה. אם היא עונה בשלילה, הוא יכול להסכים אתה ולומר, "את צודקת, רק נפצעת בראש…" אל תהיה שיפוטיאתה מדבר עם חבר, והוא מתוודה באוזניך שאינו יכול לתפקד בלי משקה או שניים בכל יום. אם תרצה לו על הנזק שבאלכוהול, פשוט תרחיק אותו, הוא שוב לא יתוודה באוזניך כל כך מהר. אבל אם תגיד לו, "בטח קשה לך מאוד להתמודד עם מה שקורה במשך היום", תאפשר לו להיפתח כלפיך, והוא יחוש הקלה מפני שאתה מבין ללבו. אין פירושו של דבר שאתה מברך על השתייה שלו - איש לא ביקש ממך לעשות זאת. אתה שם כחבר שלו. אם הוא שואל, "מה אני צריך לעשות?" הוא משדר לך שהשתייה מטרידה אותו. זה ישמש לך הזדמנות מצוינת לומר לו שיש שלבים בחיינו שבהם אנו זקוקים לעזרה מקצועית. מה אנשים רוצים כשהם מדברים אתנו? לרוב, הם רוצים חיזוק שהם נורמלים. אחרי כל אסון, אנשים יחוו תסמינים שאינם נחשבים נורמלים בנסיבות רגילות. הם יהיו מפוחדים ויזדקקו לעזרה. מה אם מישהו "מתפרק" באמצע השיחה?בכי וביטויי צער הם חלק בריא של הוצאת הכאב. גרוע הרבה יותר אם לא בוכים או לא מבטאים כעס. כמו בשתיקה, עלינו לבחון את התגובה שלנו. ייתכן שנהיה נבוכים מפרץ הרגשות של בן שיחנו, ואולי נחוש שמוטב שישמור את רגשותיו לעצמו. במקרה כזה, אנו משליכים עליו את ההגדרה שלנו אשר להתנהגות מקובלת. רבים מאתנו מרגישים טפה מותשים נוכח הפגנת הרגשות. נשמו עמוק והמתינו. לפעמים מספיק לאחוז ביד עד שיצליחו להירגע. לעתים רבות אין צורך לומר מאומה. אם הנך מרגיש בנוח תוכל להרגיע אותו שהדבר מקובל בהחלט וצורת תגובתו תקינה. בסופו של דבר אחרי שהוא כבר רגוע, הבטח לו שלמרות שהדבר נראה כעת מופרך, הוא ירגיש יותר טוב. החיים לא יחזרו לעולם למה שהיו, אבל זה ילך וישתפר.
|