Crisis or Challenge: Eli Birnbaum

פרק 13

חיות מחמד ועתות לחץ

למרות שהסיסמא "ככל שתיתן יותר כך תקבל יותר" עשויה להראות כפרסומת לצדקה, היא נכונה גם בהקשר של כלקשר כולל החזקת חיית מחמד.

סיפור מפורסם מתייחס להבדל שבין הכנרת וים המלח, המחוברים על ידי הירדן. מדוע הכינרת שורצת חיים, מלאת דגים ומאוכלסת במשך אלפי שנים, בעוד ים המלח, רק מדגה וחיים, והוא ים המוות? התשובה האלגורית היא שהראשונה מקבלת את מימיה מהצפון, ומאפשרת להם לזרום דרומה. היא מקבלת ונותנת – ולכן יש בה חיים. האחרון רק מקבל, ומשום כך הוא מת.

חיות מחמד, כמו הכינרת, מגיבות למה שהן מקבלות. בוגר וילד אשר יעניק מזמנו ומרצו יקבל את גמולו מחיית המחמד אשר חיה בפועל על מנת לגרום לו הנאה.

לפני אלפי שנים, שבט הנטופי, שחי בקרבת יריחו, היה אחד העמים הראשונים שבייתו כבשים וכלבים (F.E. Zuener: A History of Domestic Animals). מאז ועד היום, קיים קשר הדוק בין בני אדם לבין בעלי חיים.

כל הורה שלילדו הייתה אי פעם חית מחמד צפה בהשתאות כיצד ילד משולח רסן הופך לפתע עדין ורגוע כאשר הוא מברך לשלום את כלבו. אנשים רבים חווים את ההשפעה המרגיעה של חיבוק וליטוף חתול, כלב או בעל חיים אחר. יש משהו כמעט קסום ביחסיו של ילד עם חיית מחמד. גם מבוגרים יכולים להפיק הרבה מהחזקת חיית מחמד. מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי החזקת חיית מחמד כגון כלב או חתול תורמת להורדת לחץ דם אצל מבוגרים. להחזקת חיית מחמד יש גם השפעה חיובית על קשישים, במיוחד אלה החיים בגפם – כך יש להם אחריות על יצור חי, הדורש מהם לתפקד אפילו כשלא מתחשק להם, משפר את מצב רוחם ומספק להם מקור לאהבה ללא תנאי. יתרונות אלה מוכפלים בעתות לחץ או אבל.

היתרונות שבחיית מחמד בעתות לחץ

יש סיבות רבות לכך שמשפחות לא מעטות אינן מחזיקות חיית מחמד, ואין זה נכון שכל משפחה חייבת חיית מחמד. עם זאת, לחיות מחמד יש יתרונות לא מבוטלים בעתות לחץ.

אחת התגובות הבולטות בעתות לחץ היא התחושה שאיננו אדונים לגורלנו. אנשים מאבדים שליטה, וזה מפחיד. לילד הדבר מפחיד עוד יותר, והמסגרת היחידה בה יש לו שליטה מלאה היא ביחסיו עם חיית המחמד.

חיית מחמד מאפשרת לילד להפעיל שליטה, לתת ולקבל. כשהילד מלמד את חיית המחמד "טריקים" או כשהוא מאלף אותה, הוא יכול לשלוט בהתנהגותה של חיית המחמד ובכך לחוות תחושת העצמה. תוך כדי כך הוא לומד גם מידה של שליטה עצמית וסבלנות. כדי ללמד חיית מחמד, יש לאזן במינונים נכונים בין עדינות, חיזוק חיובי ומשמעת. על הילד ללמוד לשלוט ברגשות התסכול שלו אם ברצונו להצליח במשימתו. עליו ללמוד גם לדבוק במשימה עד אשר הוא משלים אותה בהצלחה. הגמול (למשל, כשהכלב מגיב לפקודה "שב") הוא מיידי והילד יכול להתגאות בו. כל הצלחה מובילה לרצון לנסות עוד משהו.

בעתות לחץ קיצוני, או לאחר טראומה, הילד עשוי לחוש אשמה, בלוויית התחושה שהוא נענש בדרך כלשהי על התנהגותו הרעה. חיית מחמד יכולה לספק תמיכה לילד בכך שהיא "נושאת אליו את עיניה", ובכך מגבירה את תחושת הערך העצמי כאשר המסר המובלע הוא "לא ייתכן שאני רע עד כדי כך אם הכלב שלי אוהב אותי".

חיית המחמד מאפשרת אהבה ללא תנאי שאינה קשורה בטראומה שעבר.

אם הילד עבר פגיעה או נחשף לפיגוע ואירועים דומים, הוא עלול לחשוש מפני יציאה מהבית ואנשים זרים. כאשר יש חיית מחמד, היא מספקת מידה של גיבוי רגשי והגנה. כאשר הילד נמצא עם חיית המחמד שלו, הוא חש שהוא מגן ומוגן בעת ובעונה אחת. ילדים חשים גאווה כאשר חיית המחמד שלהם מפגינה כישורים פיזיים (כגון קפיצות) או יכולות כגון מציאת הדרך הביתה ממרחק רב, וכישורים רגשיים כגון זיהוי משפחה או זרים. כמו כן, חיית המחמד זקוקה לילד שיאכיל אותה, ישחק אתה, ואם מדובר בכלב – שייצא עמה לטיול. כך הילד הוא הדמות המשמעותית והמרכזית ביותר בחייה של חיית המחמד.

בזמן טראומה משפחתית נדחק לעיתים, שלא במודע, הילד הצידה. עבור חיית המחמד הילד לא יכול להידחק הצידה כי הוא מרכז חייה.

חית המחמד אינה מעבירה ביקורת – היא מעניקה אהבה וחמימות ללא תנאי ואינה שופטת. היא אוהבת את הילד כמות שהוא, בלי קשר למה שלמד, לציוני בית הספר או למה שנהיה. במשפחות רבות, חיית מחמד מעודדת אינטראקציה בין אחים. מצד שני, היא עלולה להפוך גם למקור לחיכוך: "אני כבר הוצאתי את הכלב אתמול" או "אתה שיחקת אתו כל היום, עכשיו תורי!" אולם היא מספקת גם הזדמנות ללמוד כיצד למצוא דרכי ביניים ולהגעה להבנה בעזרת דו-שייח.

חיית מחמד עוזרת לעתים להיפתח. לילדים מסוימים, ואפילו למבוגרים מסוימים, קל יותר לדבר על טראומה כאשר הם מחבקים ומלטפים בעל חיים. פסיכותראפיה בעזרת בעלי חיים היא תוספת מקובלת ומבורכת לטיפולים שונים, בעיקר אצל ילדים.

רוב בעלי חיות המחמד מצאו את עצמם לא אחת מדברים אל חיות המחמד שלהם. כאשר הם תופסים מה הם עושים, הם מרגישים מטופשים במקצת. לעתים קרובות אפשר לשמוע ילדים ששואלים את חיות המחמד שלהם לדעתם, או מתלוננים באוזניהן על משהו שקרה להן בבית הספר. לא שהם מצפים לתשובה, אולם ילד יכול לדבר בחופשיות אל חיית המחמד שלו. במיוחד במקרים של טראומה, עצם היכולת "לשחרר קיטור", גם אם זה לא עם אדם אחר, עוזרת לשחרר חלק מן החרדות והמתחים.

דיוויד בן ה10- נפצע בפיגוע ואף על פי שחייו לא היו בסכנה, הוא נאלץ לעבור כמה חודשים של טיפולים גופניים מכאיבים ולהישאר בבית. כמו רוב הילדים, גם דיוויד העיר בעבר כמה הוא היה רוצה כלב כאשר עבר ליד חנות חיות מחמד. מכיוון שמשפחתו מתגוררת בקומה השלישית, החזקת כלב לא היה אפשרות ריאלית. כמה שבועות לאחר שובו הביתה, מצבו של דיוויד כבר אפשר לו להישאר לבד בבית, אך הוא התלונן על בדידות. בעידוד העובדת הסוציאלית, הוריו הציעו לקנות לו כלב. אולם במקום ללכת לחנות חיות המחמד, הוריו החליטו לבקר במקלט בעלי החיים באזורם ולאפשר לדיוויד לבחור לעצמו גור. אמו התלהבה כמעט כמוהו כאשר דיברה על כך: "מעולם לא ראיתי אותו נרגש ומצפה כל כך מאז הפיגוע!"

בחירת חית מחמד

כל הורה שהייתה לילדו או לו אי פעם חיית מחמד בבית יודע שחלק ניכר מן האחריות נופל על כתפי ההורה. לא משנה עד כמה ההורים מדגישים שהאחריות היא של הילד, בסופו של דבר ההורים הם אלה אשר צריכים לקחת את בעל החיים אל הווטרינר, להוציא את הכלב אחרי שהילד כבר הלך לישון, ולשלם את החשבון. משום כך, יש לשקול היטב אם להכניס חיית מחמד הביתה לפני שמקבלים החלטה סופית. זאת ועוד, חשוב לזכור שחיית מחמד היא יצור חי, בעל צרכים פיזיים ורגשיים, שהבעלים אחראי למלאם. התורה קובעת שיש להאכיל את בעלי החיים לפני שהבעלים אוכלים. אם מחליטים לאמץ חיית מחמד ואז הבעלים מחליטים לא להחזיק בה, יש לעשות את כל הסידורים הנאותים כדי למצוא לה בית אחר – ולא לנטוש אותה! השלכת יצור חי אינה רק מעשה בלתי אחראי, אלא גם מסר חינוכי שלילי ביותר לילד לגבי ערך החיים, בעלי חיים ובכללם אנשים.

חיות המחמד מתחלקות לשלוש קטגוריות, בהתאם לדרגת המגע.

סוג מגע א' כולל בעלי חיים רכים ופרוותיים כגון כלבים וחתולים, המסוגלים לתקשר עם בעלי חיים במישור רגשי.

סוג מגע ב' כולל בעלי חיים כגון אוגרים, ארנבים וציפורים, שאת חלקם עדיין אפשר ללטף אך הם מגיבים פחות.

סוג מגע ג' כולל דגים ובעלי חיים אחרים אשר דורשים אחריות, אולם אינם מסוגלים להביע רגשות.

ילד מעדיף על פי רוב בעל חיים שמספק את מרב המגע, כלומר כלב או חתול (אם כי לא תמיד זהו הפתרון המעשי ביותר למשפחות רבות). מיותר לומר שבעל חיים מסוג ג' מקנה לילד אחריות אך הוא אינו מסוגל לספק לו נחמה רגשית כלשהי.

לפני הכנסת חיית מחמד הביתה יש לשאול מספר שאלות: האם הילד בוגר דיו כדי לקחת על עצמו אחריות זו? האם יש מקום פיזי בבית עבור חיית המחמד? יש לשקול בעיון את האיזון בין צורכי הבית לבין צרכיו של הילד. כשיש חיית מחמד שאחד ההורים תמיד מתלונן עליה, הדבר מגביר מתחים – וזה אינו חיובי. ההחלטה חייבת להיות החלטה משפחתית, שמתקבלת על ידי כל המעורבים.

קיימת אפשרות לאימוץ חיית מחמד ממקלט לבעלי חיים. החלטה זו מוסיפה גאווה ותחושה של כוח.

במקרה שצוין לעיל, בחירת חיית המחמד ממקלט בעלי החיים נתנה לילד גם תחושה טובה של הענקת בית חם לבעל חיים חסר בית, והצלתו מפני "הרדמה לנצח".

במקרה של אימוץ ממקלט לבעלי חיים מומלץ לאמץ גור או לחילופין יש לזכור שיש להשקיע רבות בחייה כיוון שהיא עצמה עברה טראומה.

לאחר קבלת ההחלטה, על המשפחה כולה לבקר במקלטים שונים, או במכלאות שונות – אם מעדיפים גזע טהור – כדי להחליט איזה בעל חיים לאמץ. לעתים קרובות, לאחר כמה חודשים, כאשר ההתרגשות מהחידוש כבר פגה, ההורים נוטים לקחת על עצמם כמה מהמטלות היומיומיות. זה מהווה מעין "גול עצמי" – הילד חייב להבין שזוהי משימה לטווח ארוך, והרמת ידיים אינה צורת התנהגות מקובלת.

שאלה שנשאלת לעתים קרובות היא האם חיות מחמד אינן חושפות ילדים לפגיעה נוספת, שכן תוחלת החיים של בעל חיים קצרה בהרבה מזו של בן אדם. ההתמודדות עם אובדן קשה תמיד. במהלך חיינו נאלץ להיפרד מאנשים או מדברים שאנו אוהבים. מותה של חיית מחמד עשוי להיות טראומטי, אולם הוא עשוי להיות גם הזדמנות לצמיחה – תלוי איך מתמודדים עם זה. הלקחים שהילד לומד מתגובותיהם של הוריו ומדרכי ההתמודדות שלהם עם האובדן יכולים לשמש בסיס טוב כאשר מתעורר הצורך.

כיצד להתמודד עם מותה של חיית מחמד

קל מאד לאנשים מסויימים להתייחס בזלזול למותה של חיית מחמד. "זוהי רק חיה", באה התגובה הקשה. "כן", אני מגיב, "אולם לא החייה היא הסובלת, אלא ילדנו, ויש להכיר ברגשותיו ולטפל בהם". אם נאמר לילד שלא יבכה ויגדל כבר, אנו מזלזלים ברגשותיו וגורמים לו לחוש כאלו הצער הוא דבר שלילי וחסר ערך.

אם נאמר לך שחיית מחמד חולה ונוטה למות, עדיף שתציג מידע זה בפני כל בני משפחתך. הם ישאלו אותך האם אתה בטוח. האם לא ניתן לעשות משהו בקשר לכך. הם עשויים לבקש ממך לחפש חוות דעת שניה. עליך לענות על כל השאלות האלה ברצינות, ולהפגין כבוד כלפי רגשות הילד ומחשבותיו. ילדים עשויים להיות מאד בלתי מציאותיים. ילד אחד שאל את הוריו, אחרי ששמע שחיית המחמד שלו סובלת מסרטן – האם יוכלו להסדיר עבורה כימותרפיה. המימרה, שאחרי הכל, כלב הוא רק כלב, היא דבר מה שכל אחד חייב להחליט עליה בעצמו. הכלל חייב להיות רעיונו של ארגון צער בעלי חיים, שאין להתיר לבעל חיים כלשהו לסבול מכאב. אין להאריך את חייהם של בעלי חיים על מנת לספק את רצוננו האנוכי, "להחזיק בבעל החיים לעוד כמה חודשים".

בין אם אתה מחליט לקבור את חיית המחמד בחצרך האחורית, או ביער מקומי, יש לערב בכך את המשפחה. קח את ילדיך אתך ו-ודא שבעל החיים עטוף. המעטפת יכולה להיות שמיכה אהובה או קופסת קרטון. הטלת בעל החיים במזבלה משפילה את רגשות ילדיך ועשויה להשפיע עליהם בצורה קשה.

מתי עלי להחליף את חיית המחמד שלי / מתי אוכל להכניס חיית מחמד אחרת הביתה?

הנח לזמן לעבור. כמו בכל אבל, הנח לילד זמן לקלוט את האובדן, הנח לזיכרון מרחב וזמן. החלפת בעל חיים אחרי שבוע, באמונה שהילד יחוש טוב יותר – היא טעות. אובדן חיים הוא תמיד חלק מהחוויה האנושית. לכל החיים יש ערך ויש לכבדם.


פרק 13 חיות מחמד ועתות לחץ למרות שהסיסמא "ככל שתיתן יותר כך תקבל יותר" עשויה להראות כפרסומת לצדקה, היא נכונה גם בהקשר של כלקשר כולל החזקת חיית מחמד. סיפור מפורסם מתייחס להבדל שבין הכנרת וים המלח, המחוברים על ידי הירדן. מדוע הכינרת שורצת חיים, מלאת דגים ומאוכלסת במשך אלפי שנים, בעוד ים המלח, רק מדגה וחיים, והוא ים המוות? התשובה האלגורית היא שהראשונה מקבלת את מימיה מהצפון, ומאפשרת להם לזרום דרומה. היא מקבלת ונותנת – ולכן יש בה חיים. האחרון רק מקבל, ומשום כך הוא מת. חיות מחמד, כמו הכינרת, מגיבות למה שהן מקבלות. בוגר וילד אשר יעניק מזמנו ומרצו יקבל את גמולו מחיית המחמד אשר חיה בפועל על מנת לגרום לו הנאה. לפני אלפי שנים, שבט הנטופי, שחי בקרבת יריחו, היה אחד העמים הראשונים שבייתו כבשים וכלבים (F.E. Zuener: A History of Domestic Animals). מאז ועד היום, קיים קשר הדוק בין בני אדם לבין בעלי חיים. כל הורה שלילדו הייתה אי פעם חית מחמד צפה בהשתאות כיצד ילד משולח רסן הופך לפתע עדין ורגוע כאשר הוא מברך לשלום את כלבו. אנשים רבים חווים את ההשפעה המרגיעה של חיבוק וליטוף חתול, כלב או בעל חיים אחר. יש משהו כמעט קסום ביחסיו של ילד עם חיית מחמד. גם מבוגרים יכולים להפיק הרבה מהחזקת חיית מחמד. מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי החזקת חיית מחמד כגון כלב או חתול תורמת להורדת לחץ דם אצל מבוגרים. להחזקת חיית מחמד יש גם השפעה חיובית על קשישים, במיוחד אלה החיים בגפם – כך יש להם אחריות על יצור חי, הדורש מהם לתפקד אפילו כשלא מתחשק להם, משפר את מצב רוחם ומספק להם מקור לאהבה ללא תנאי. יתרונות אלה מוכפלים בעתות לחץ או אבל. היתרונות שבחיית מחמד בעתות לחץ יש סיבות רבות לכך שמשפחות לא מעטות אינן מחזיקות חיית מחמד, ואין זה נכון שכל משפחה חייבת חיית מחמד. עם זאת, לחיות מחמד יש יתרונות לא מבוטלים בעתות לחץ. אחת התגובות הבולטות בעתות לחץ היא התחושה שאיננו אדונים לגורלנו. אנשים מאבדים שליטה, וזה מפחיד. לילד הדבר מפחיד עוד יותר, והמסגרת היחידה בה יש לו שליטה מלאה היא ביחסיו עם חיית המחמד. חיית מחמד מאפשרת לילד להפעיל שליטה, לתת ולקבל. כשהילד מלמד את חיית המחמד "טריקים" או כשהוא מאלף אותה, הוא יכול לשלוט בהתנהגותה של חיית המחמד ובכך לחוות תחושת העצמה. תוך כדי כך הוא לומד גם מידה של שליטה עצמית וסבלנות. כדי ללמד חיית מחמד, יש לאזן במינונים נכונים בין עדינות, חיזוק חיובי ומשמעת. על הילד ללמוד לשלוט ברגשות התסכול שלו אם ברצונו להצליח במשימתו. עליו ללמוד גם לדבוק במשימה עד אשר הוא משלים אותה בהצלחה. הגמול (למשל, כשהכלב מגיב לפקודה "שב") הוא מיידי והילד יכול להתגאות בו. כל הצלחה מובילה לרצון לנסות עוד משהו. בעתות לחץ קיצוני, או לאחר טראומה, הילד עשוי לחוש אשמה, בלוויית התחושה שהוא נענש בדרך כלשהי על התנהגותו הרעה. חיית מחמד יכולה לספק תמיכה לילד בכך שהיא "נושאת אליו את עיניה", ובכך מגבירה את תחושת הערך העצמי כאשר המסר המובלע הוא "לא ייתכן שאני רע עד כדי כך אם הכלב שלי אוהב אותי". חיית המחמד מאפשרת אהבה ללא תנאי שאינה קשורה בטראומה שעבר. אם הילד עבר פגיעה או נחשף לפיגוע ואירועים דומים, הוא עלול לחשוש מפני יציאה מהבית ואנשים זרים. כאשר יש חיית מחמד, היא מספקת מידה של גיבוי רגשי והגנה. כאשר הילד נמצא עם חיית המחמד שלו, הוא חש שהוא מגן ומוגן בעת ובעונה אחת. ילדים חשים גאווה כאשר חיית המחמד שלהם מפגינה כישורים פיזיים (כגון קפיצות) או יכולות כגון מציאת הדרך הביתה ממרחק רב, וכישורים רגשיים כגון זיהוי משפחה או זרים. כמו כן, חיית המחמד זקוקה לילד שיאכיל אותה, ישחק אתה, ואם מדובר בכלב – שייצא עמה לטיול. כך הילד הוא הדמות המשמעותית והמרכזית ביותר בחייה של חיית המחמד. בזמן טראומה משפחתית נדחק לעיתים, שלא במודע, הילד הצידה. עבור חיית המחמד הילד לא יכול להידחק הצידה כי הוא מרכז חייה. חית המחמד אינה מעבירה ביקורת – היא מעניקה אהבה וחמימות ללא תנאי ואינה שופטת. היא אוהבת את הילד כמות שהוא, בלי קשר למה שלמד, לציוני בית הספר או למה שנהיה. במשפחות רבות, חיית מחמד מעודדת אינטראקציה בין אחים. מצד שני, היא עלולה להפוך גם למקור לחיכוך: "אני כבר הוצאתי את הכלב אתמול" או "אתה שיחקת אתו כל היום, עכשיו תורי!" אולם היא מספקת גם הזדמנות ללמוד כיצד למצוא דרכי ביניים ולהגעה להבנה בעזרת דו-שייח. חיית מחמד עוזרת לעתים להיפתח. לילדים מסוימים, ואפילו למבוגרים מסוימים, קל יותר לדבר על טראומה כאשר הם מחבקים ומלטפים בעל חיים. פסיכותראפיה בעזרת בעלי חיים היא תוספת מקובלת ומבורכת לטיפולים שונים, בעיקר אצל ילדים. רוב בעלי חיות המחמד מצאו את עצמם לא אחת מדברים אל חיות המחמד שלהם. כאשר הם תופסים מה הם עושים, הם מרגישים מטופשים במקצת. לעתים קרובות אפשר לשמוע ילדים ששואלים את חיות המחמד שלהם לדעתם, או מתלוננים באוזניהן על משהו שקרה להן בבית הספר. לא שהם מצפים לתשובה, אולם ילד יכול לדבר בחופשיות אל חיית המחמד שלו. במיוחד במקרים של טראומה, עצם היכולת "לשחרר קיטור", גם אם זה לא עם אדם אחר, עוזרת לשחרר חלק מן החרדות והמתחים. דיוויד בן ה10- נפצע בפיגוע ואף על פי שחייו לא היו בסכנה, הוא נאלץ לעבור כמה חודשים של טיפולים גופניים מכאיבים ולהישאר בבית. כמו רוב הילדים, גם דיוויד העיר בעבר כמה הוא היה רוצה כלב כאשר עבר ליד חנות חיות מחמד. מכיוון שמשפחתו מתגוררת בקומה השלישית, החזקת כלב לא היה אפשרות ריאלית. כמה שבועות לאחר שובו הביתה, מצבו של דיוויד כבר אפשר לו להישאר לבד בבית, אך הוא התלונן על בדידות. בעידוד העובדת הסוציאלית, הוריו הציעו לקנות לו כלב. אולם במקום ללכת לחנות חיות המחמד, הוריו החליטו לבקר במקלט בעלי החיים באזורם ולאפשר לדיוויד לבחור לעצמו גור. אמו התלהבה כמעט כמוהו כאשר דיברה על כך: "מעולם לא ראיתי אותו נרגש ומצפה כל כך מאז הפיגוע!" בחירת חית מחמד כל הורה שהייתה לילדו או לו אי פעם חיית מחמד בבית יודע שחלק ניכר מן האחריות נופל על כתפי ההורה. לא משנה עד כמה ההורים מדגישים שהאחריות היא של הילד, בסופו של דבר ההורים הם אלה אשר צריכים לקחת את בעל החיים אל הווטרינר, להוציא את הכלב אחרי שהילד כבר הלך לישון, ולשלם את החשבון. משום כך, יש לשקול היטב אם להכניס חיית מחמד הביתה לפני שמקבלים החלטה סופית. זאת ועוד, חשוב לזכור שחיית מחמד היא יצור חי, בעל צרכים פיזיים ורגשיים, שהבעלים אחראי למלאם. התורה קובעת שיש להאכיל את בעלי החיים לפני שהבעלים אוכלים. אם מחליטים לאמץ חיית מחמד ואז הבעלים מחליטים לא להחזיק בה, יש לעשות את כל הסידורים הנאותים כדי למצוא לה בית אחר – ולא לנטוש אותה! השלכת יצור חי אינה רק מעשה בלתי אחראי, אלא גם מסר חינוכי שלילי ביותר לילד לגבי ערך החיים, בעלי חיים ובכללם אנשים. חיות המחמד מתחלקות לשלוש קטגוריות, בהתאם לדרגת המגע. סוג מגע א' כולל בעלי חיים רכים ופרוותיים כגון כלבים וחתולים, המסוגלים לתקשר עם בעלי חיים במישור רגשי. סוג מגע ב' כולל בעלי חיים כגון אוגרים, ארנבים וציפורים, שאת חלקם עדיין אפשר ללטף אך הם מגיבים פחות. סוג מגע ג' כולל דגים ובעלי חיים אחרים אשר דורשים אחריות, אולם אינם מסוגלים להביע רגשות. ילד מעדיף על פי רוב בעל חיים שמספק את מרב המגע, כלומר כלב או חתול (אם כי לא תמיד זהו הפתרון המעשי ביותר למשפחות רבות). מיותר לומר שבעל חיים מסוג ג' מקנה לילד אחריות אך הוא אינו מסוגל לספק לו נחמה רגשית כלשהי. לפני הכנסת חיית מחמד הביתה יש לשאול מספר שאלות: האם הילד בוגר דיו כדי לקחת על עצמו אחריות זו? האם יש מקום פיזי בבית עבור חיית המחמד? יש לשקול בעיון את האיזון בין צורכי הבית לבין צרכיו של הילד. כשיש חיית מחמד שאחד ההורים תמיד מתלונן עליה, הדבר מגביר מתחים – וזה אינו חיובי. ההחלטה חייבת להיות החלטה משפחתית, שמתקבלת על ידי כל המעורבים. קיימת אפשרות לאימוץ חיית מחמד ממקלט לבעלי חיים. החלטה זו מוסיפה גאווה ותחושה של כוח. במקרה שצוין לעיל, בחירת חיית המחמד ממקלט בעלי החיים נתנה לילד גם תחושה טובה של הענקת בית חם לבעל חיים חסר בית, והצלתו מפני "הרדמה לנצח". במקרה של אימוץ ממקלט לבעלי חיים מומלץ לאמץ גור או לחילופין יש לזכור שיש להשקיע רבות בחייה כיוון שהיא עצמה עברה טראומה. לאחר קבלת ההחלטה, על המשפחה כולה לבקר במקלטים שונים, או במכלאות שונות – אם מעדיפים גזע טהור – כדי להחליט איזה בעל חיים לאמץ. לעתים קרובות, לאחר כמה חודשים, כאשר ההתרגשות מהחידוש כבר פגה, ההורים נוטים לקחת על עצמם כמה מהמטלות היומיומיות. זה מהווה מעין "גול עצמי" – הילד חייב להבין שזוהי משימה לטווח ארוך, והרמת ידיים אינה צורת התנהגות מקובלת. שאלה שנשאלת לעתים קרובות היא האם חיות מחמד אינן חושפות ילדים לפגיעה נוספת, שכן תוחלת החיים של בעל חיים קצרה בהרבה מזו של בן אדם. ההתמודדות עם אובדן קשה תמיד. במהלך חיינו נאלץ להיפרד מאנשים או מדברים שאנו אוהבים. מותה של חיית מחמד עשוי להיות טראומטי, אולם הוא עשוי להיות גם הזדמנות לצמיחה – תלוי איך מתמודדים עם זה. הלקחים שהילד לומד מתגובותיהם של הוריו ומדרכי ההתמודדות שלהם עם האובדן יכולים לשמש בסיס טוב כאשר מתעורר הצורך. כיצד להתמודד עם מותה של חיית מחמד קל מאד לאנשים מסויימים להתייחס בזלזול למותה של חיית מחמד. "זוהי רק חיה", באה התגובה הקשה. "כן", אני מגיב, "אולם לא החייה היא הסובלת, אלא ילדנו, ויש להכיר ברגשותיו ולטפל בהם". אם נאמר לילד שלא יבכה ויגדל כבר, אנו מזלזלים ברגשותיו וגורמים לו לחוש כאלו הצער הוא דבר שלילי וחסר ערך. אם נאמר לך שחיית מחמד חולה ונוטה למות, עדיף שתציג מידע זה בפני כל בני משפחתך. הם ישאלו אותך האם אתה בטוח. האם לא ניתן לעשות משהו בקשר לכך. הם עשויים לבקש ממך לחפש חוות דעת שניה. עליך לענות על כל השאלות האלה ברצינות, ולהפגין כבוד כלפי רגשות הילד ומחשבותיו. ילדים עשויים להיות מאד בלתי מציאותיים. ילד אחד שאל את הוריו, אחרי ששמע שחיית המחמד שלו סובלת מסרטן – האם יוכלו להסדיר עבורה כימותרפיה. המימרה, שאחרי הכל, כלב הוא רק כלב, היא דבר מה שכל אחד חייב להחליט עליה בעצמו. הכלל חייב להיות רעיונו של ארגון צער בעלי חיים, שאין להתיר לבעל חיים כלשהו לסבול מכאב. אין להאריך את חייהם של בעלי חיים על מנת לספק את רצוננו האנוכי, "להחזיק בבעל החיים לעוד כמה חודשים". בין אם אתה מחליט לקבור את חיית המחמד בחצרך האחורית, או ביער מקומי, יש לערב בכך את המשפחה. קח את ילדיך אתך ו-ודא שבעל החיים עטוף. המעטפת יכולה להיות שמיכה אהובה או קופסת קרטון. הטלת בעל החיים במזבלה משפילה את רגשות ילדיך ועשויה להשפיע עליהם בצורה קשה. מתי עלי להחליף את חיית המחמד שלי / מתי אוכל להכניס חיית מחמד אחרת הביתה? הנח לזמן לעבור. כמו בכל אבל, הנח לילד זמן לקלוט את האובדן, הנח לזיכרון מרחב וזמן. החלפת בעל חיים אחרי שבוע, באמונה שהילד יחוש טוב יותר – היא טעות. אובדן חיים הוא תמיד חלק מהחוויה האנושית. לכל החיים יש ערך ויש לכבדם.